נבואה שמגשימה את עצמה
בשורה אחת: השאלה היא אם מחשבה של אדם יכולה להשפיע לא רק עליו, אלא גם על המציאות שמחוצה לו.
בשבוע הקודם, בפרשת שלח, דיבר הרב על המבט הלא טוב של המרגלים, שראו את הארץ בעין רעה. השבוע, בפרשת קורח, הנושא הוא המחשבה עצמה: האם יש בכוחה של מחשבה סובייקטיבית לשנות מציאות אובייקטיבית?
יש לזה כמה שמות. "נבואה שמגשימה את עצמה" – אדם חושב דבר, והדבר קורה. "תחשוב טוב יהיה טוב". "חוק המשיכה": דומה מושך דומה, ומה שמתמקדים בו מתעצם. ויש גם הבדיחה המוכרת: "תזכיר את אליהו הנביא, והוא כבר בפתח". או אדם שמתקשר לחבר, והחבר אומר: בדיוק חשבתי להתקשר אליך.
האם יש בכל זה ממש, או שזה רק אמונה עממית? האם יש מקור בתורה שמחשבה של אדם משפיעה על העולם?
הרב הבחין בין שני נושאים. יש שאלה אם המחשבה משפיעה על האדם עצמו – זה מה שנקרא "אפקט פלצבו", ועליו לא דיבר בשיעור הזה. והשאלה כאן היא אם המחשבה משפיעה על המציאות שמחוץ לאדם. והוא אמר שיש לכך כמה מקורות מפורשים, ואחר כך יעבור גם למחקר.